כל התחלה היא הזדמנות להתחדשות, הבורא מחדש בטובו את הבריאה כל העת, ונותן לנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להתחיל שוב ושוב. ואכן, כל התחלה חדשה נוסכת בנו תקוות וציפיות גבוהות מעצמנו. כך בתחילת לימוד מסכת חדשה אנו מתמלאים ברצון ותקווה ללמוד ולדעת אותה כמו שצריך, וכך גם בתחילת הזמן אנו עמוסים כוונות טובות לצמיחה והתעלות.
אולם פעמים רבות ציפיות אלו אינן לוקחות בחשבון את החסרונות שלנו, אותם אנו מכירים בעצם זה מכבר. וכשהם חוזרים וצפים די מהר על פני השטח, הם גורמים לנו לשקוע במחשבות נוגות של כישלון, כביכול הנה שוב אנו לא מצליחים לגדול ולהתרומם, מחשבות המעכבות ומפריעות את התפתחותנו בעבודת הבורא. ועל כן מוטל עלינו להתבונן, כיצד נמנע מלשוב למצב שכזה שוב ושוב.
נדמה כי שורש הדבר נעוץ במידת הביטחון עצמי שלנו. משום מה התקבעה בנו התפיסה כי איננו יכולים להיות בעלי חסרונות, וכל ביטחוננו ודימויינו העצמי הוא אך ורק מכח המעלות שלנו, ולכך כאשר אנו פוגשים בחיסרון, אנו מנסים עד מהרה להתעלם ממנו, לדחוק אותו הצידה ולתת את אור הזרקור על המעלות שלנו, או מחפשים בבהילות פתרון מהיר לאותו החיסרון, הכל כדי שלא יפגע ביטחוננו העצמי.
אולם האמת היא, שישנם חסרונות שאינם עוזבים את האדם כלל, או לכל הפחות לוקח לאדם עשרות שנים לצאת ולהפטר מהם, וממילא ברור הוא כי מציאת פתרונות מהירים או הדחקה והתמקדות רק במעלות, לא זו הדרך והמקור לבניית ביטחוננו העצמי.
נראה אפוא, כי נקודת הבטחון העצמי אינה צריכה להיות תלויה במעלה או בחיסרון כלשהו, כי אם ביכולת הנפלאה שניתנה לנו מאת הבורא יתברך לעבוד עם עצמנו בכל מצב שהוא, עם מעלותינו ועם חסרונותינו. בטחוננו הוא בעצם יכולתנו להיות בעלי עבודה.
אל לנו לדחוק ולהתעלם מהחסרונות שלנו, ואף כי בוודאי עלינו להשלים ולתקן את עצמנו על פי תורה, הכרת החיסרון אינה אמורה לתת לנו תחושת חידלון כביכול איננו שווים, אלא עלינו להעצים את הבטחון שלנו שעל אף שאנו רחוקים עדיין ניתנה לנו האפשרות לעבוד עוד ועוד.
כל לימוד המוסר מבוסס על הכרת החסרונות, שכן דומה הוא להצבת מראה מול העיניים דרכה אנו יכולים לראות כל חיסרון או מעלה. לימוד המוסר אינו בא כדי להראות לנו עד כמה עלינו לחפש מעלות שיחפו על החסרונות הרבים שלנו. וכאשר אדם מבין שהוא חמדן אל לו להרגיע את עצמו שלכל הפחות הוא גם למדן. להפך, כל מטרת לימוד המוסר הוא שנדע להביט בחסרונות שלנו ונעבוד איתם ועליהם.
משכך, אל לנו להישבר ולנוס מפני החיסרון, עלינו להיות בעלי בטחון עצמי שיכולים לראות את החיסרון כנקודת עבודה ולא כנקודת כישלון. וכך גם בזמנים של התחלות והזדמנויות חדשות אל לנו לדחוק את החסרונות המוכרים שלנו, אלא עלינו לבטוח בעצמנו, כי הן בוודאי שאותם חסרונות ישובו ויצוצו שוב ושוב, אולם איתם יחד באה גם אפשרות עבודה והתמודדות.
עיקר החסר בביטחון עצמי נובע מכך, שבכל פגישה עם חיסרון אנו משוכנעים שהעסק שלנו תקוע ושוב איננו יכולים יותר להתקדם בחיים, אולם אם נשכיל להתבונן ולראות שבכל חיסרון כזה יש מקום עבודה נפלא, נוכל לחדד לעצמנו שאנו שווים תמיד גם עם חסרונותינו, וכך לגשת ולהיענות בביטחון לאתגר.
ומעתה אחר שברור לנו כי לצורך עבודת הבורא מוכרחים אנו להיות בעלי בטחון עצמי, נדרשת מאיתנו התבוננות מעמיקה וממושכת כיצד מפתחים זאת. ואף אמנם שהעולם בחוץ מלא ברעיונות ותכניות כיצד להעצים את הבטחון, כבני תורה נראה שעלינו להתבונן כיצד התורה עצמה מחנכת אותנו לכך. ועל כן ננסה להתבונן ולעסוק בדבר בתקופה הקרובה אי"ה.