האם ריבוי משאבים אינסופיים זהו דבר מבורך?
כיום, תרבות העולם החיצון רוכשת הערכה רבה לריבוי אפשרויות ומשאבים הניתנים להשגה בין רגע, וככל שיהיו המשאבים אינסופיים מחד ומהירים מאידך, תגדל ותגבר הערכה לכך, ועלינו לבחון ולהתבונן מהו המבט התורני בסוגיא, האם אכן זהו דבר מבורך?
בדברי הנביא (ישעיה ב, ו – ט) אנו מוצאים שריבוי משאבים בלתי מוגבלים מהווה גורם מרכזי להשפלת האדם והקטנתו, כמ"ש, "כי נטשתה עמך בית יעקב" וגו. '"ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו". "וישח אדם וישפל איש" וגו'. וכה נורא מצב זה עד שאמר הנביא, כי זו סיבה להסתר פנים וחרון אף רח"ל, כמ"ש, "ואל תשא להם". ריבוי זה מביא לידי כך שהבורא יתברך נפרע ואינו סולח ח"ו.
בניינו של האדם, בפרט הרוחני, נבנה על ידי התמודדות תמידית מול האתגר שלפניו, חוסר הנגישות והזמינות המיידית בהשגת רצונותיו הן הטובות והן הרעות חלילה, מביאה את האדם לפתח כלים מתוחכמים ויצירתיים בכדי להשיג את מבוקשו, תוך כדי החיפוש יכול הוא לשנות את דעתו ולדייק את משאלותיו בצורה מותאמת יותר לחייו, וכך דווקא על ידי התנגדות המציאות מול הרצון, האדם הולך ומחכים הולך וגדל.
אינו דומה אדם הלמד תחילה סוגיה מתוך המקורות, לאדם הלמד מתוך ספר שכבר מסכם בפניו את כלל השיטות והדעות, שכן הלומד מן המקור נתקל בקשיים רבים, ומתייגע בהבנת הדברים, מנסה הוא מכאן ומשם, וכך מחכים ומתפתח במגוון רבדים שונים, אולם הלמד מתוך ספר סיכום, אינו נתקל כל כך בקשיים, ולא נדרש ממנו לפתח משהו מעצמו יותר מידי.
בשל כך אנו מוצאים בחז"ל שביטוי העניות והעשירות הם בדעת, כמ"ש (נדרים מא, א), "אין עני אלא בדעת". עניות בדעת מבטאת חוסר התפתחות והתרחבות עצמית. ולשם עשירות בדעת לא יועילו כל משאבי העולם, אדרבה, עלולים הם להרחיק את התפתחותו ולהקטין את דעתו, שכן כמעט ואינו זקוק להפעיל את דעתו.
ואכן גם היום – עידן האפשרויות האינסופיות, ניתן לראות בחוש, שאנשים גדלים דווקא באזורים בהם נתקלים בקשיים ואין בפניהם ריבוי אפשרויות, שכן אז הם עמלים לפתח דרכים יצירתיות ומתוחכמות בכדי להתקדם ולגדול.
מעתה כאשר אנו עוסקים בנושא אתגרי זה, ראשית עלינו לתת לב כי בניגוד גמור לתרבות העולם החיצוני המעריך מאוד את ריבוי האפשרויות והמשאבים, ורואה בו שכלול וקידמה, במבט של תורה תופעת ריבוי המשאבים חסרי הגבולות, לא רק שאינה תופעה מבורכת, היא מהחסרונות הגדולים ביותר שיש, ושימוש באותם משאבים בצורה לא נכונה ומבוקרת עלולה להביא את האדם למצב שאין לו כל התנגדות, ולא נדרשת ממנו שום תנועה וטרחה משמעותית וכך הוא הולך וקטן רח"ל.
בכדי להתחנך ולחנך על כך כראוי, עלינו לעמול ולעבוד על ההכרה שהתפתחות אמיתית אינה נובעת מריבוי אפשרויות, אלא דווקא מהתעסקות חוזרת ונשנית בתוך החלק הפרטי שלנו. עלינו לפתח אצלנו תנועת "איזהו עשיר השמח בחלקו" (אבות ד, א), וכדברי רש"י, (שבת כה, ב) "שיש לו נחת רוח בנכסיו אם מעט אם הרבה", וכבר מפורסם בשם הגר"א שמעלה זו נאמרה הן בגשמיות והן ברוחניות.
השמח בחלקו אינו מסתפק במועט חלילה, אדרבה, הוא מוצא ענין ועשירות רבה בחלקו שלו, הוא אכן אינו עומד מול משאבים מרובים, אלא עמל ומייצר עוד ועוד בחלקו שלו, וכך הולך וגדל ומתעשר בדעתו.
זו אפוא ציווי התורה דברים (י"א, י"ג) "אם שמוע תשמעו", וכדברי רש"י, "אם תשמע בישן תשמע בחדש", השמיעה בישן היא אינה לדעת לעשות חזרה על הלימוד, אלא לדעת ולהתרגל לשמוע דבר חדש בישן, אל לנו לחפור ולחפש כל העת אחר מידע חדש, עלינו לעמול ולחדש בתוך עולמנו הישן והמוכר כביכול, רק כך נוכל לשמוע בחדש, להתעשר בדעת, ורק כך תגדל קומתנו.