תוכחה כפי שכולנו יודעים היא אחת הפעולות הרגישות ביותר, שכן עיקר מטרתה היא הצגת האמת בפני השומע, באופן בו השומע אכן ייקח את דברי המוכיח לתשומת לבו וינהג על פיה. דא עקא שהעמדת האמת בפני הזולת לעיתים קרובות מייצרת דווקא תגובה הפוכה ומעוררת התנגדות עזה.
ניתן להבחין בכך אצל יעקב אבינו שהמתין עם התוכחה שהייתה לו כלפי ראובן בנו עד קודם מיתתו, מחשש שמא יעזבהו וילך וידבק בעשיו אחיו. ומתברר, שאף כאשר מדובר בתוכחה של יעקב אבינו לראובן בנו, בכל זאת, התוכחה מטבעה עלולה לגרום לריחוק ואי הסכמה. ועלינו להתבונן כיצד אם כן ניתן להוכיח אחרים באופן שנשיג את המטרה ולא חלילה נגרום ההיפך?
כאשר משה רבינו מוכיח את ישראל הוא עושה זאת באופן שאם יש להם תשובה, ישיבו, הוא אינו קובע עובדות אלא משאיר מקום להגיב ולהביע עמדה. וזאת משום שאדם המרגיש מאוים ולכוד בתוך דברי התוכחה, יתנגד לתוכחה בכל דרך אפשרית, ויחפש דרכי מילוט בטיעונים שונים. ורק כאשר מרגיש שיש לו מוצא, הוא מסוגל לשקול את הנאמר.
דבר דומה אנו מוצאים בדברי הרמב"ן בספר המצוות (מצוה ה) שכתב, כי כאשר אויב מרגיש מוקף ומאוים מכל צדדיו הוא רותם את שארית כוחותיו על מנת להתנגד, ועל כן במלחמה על אויבינו לא יסגור עליה מכל צדדיה, על מנת שיברחו ולא יתחזקו עלינו.
אך בזאת לא די, משה רבינו בתוכחתו לבני ישראל אינו מזכיר במפורש את חטאם, ומשתמש ברמזים כדי לשמור על כבודם של ישראל, וצריך להבין, הלא תוכחתו של משה מופנית כלפי כל כלל ישראל, ומה טעם יש ברמיזה?
תוכחה מהותה בירור. בירור ניתן לעשות רק בשמיעת שני הצדדים, אך לעיתים קרובות בתוכחה המוכיח מייצג את האמת והחוזקה, לעומת מקבל התוכחה העומד בעמדה חלשה בה מציגים בפניו את חולשותיו. מה שגורם לנו לחוסר שימת לב לצידו של מקבל התוכחה. שכן עליונות זו עמדה מתנשאת שאין בכוחה לברר את האמת.
תוכחה שניתנת ברמיזה נותנת לשומע תפקיד נוסף מלבד הכניעה לתוכחה. הוא גם צריך לחשוב ולהתבונן, והוא זה שבוחר להפנות את הדברים אליו ולהשתנות. רמיזתו של משה רבינו לא הייתה בכדי שלא יבינו הסובבים, אלא כדי לאפשר לשומעים ליטול חלק בעצם התוכחה, ולבחור להפנות את הדברים לכיוונו ולהשתנות.
בגישה כזו המאזין ירגיש טוב יותר עם עצמו ויהיה פתוח יותר להקשבה, וכך גם המוכיח ירגיש יותר בנוח כי הוא אינו תוקף את החבר, או את הבן הזוג או הילד. אם אנו מעוניינים לגרום לשינוי אצל בני הבית או בצוות בעבודה, אם נוכיח או נתקיף מכל הצדדים בהצגת כל האמת תתעורר כלפינו התנגדות, ולכך עלינו להשאיר מקום שבו השומע יוכל לצאת בכבוד, כך שלא ירגיש לכוד בתוך דברי המוכיח, ורק כך יוכל להשתנות בעקבות התוכחה.
