המשגיח הרב ראובן לויכטר שליט''א
בצעירותו עלה מלוצרן לישיבת מיר שם התחבב על ראשי הישיבה וגדולי ישראל, כמו ר' יצחק הוטנר זי''ע ובמיוחד על המשגיח הרב וולבה זצוק''ל, עמו למד חברותא כחצי יובל, שם זכה להדרכתו האישית והצמודה. הקשר ביניהם היה מעבר לרב ותלמיד, קשר אישי, ונגעו יחד בנושאים מכל תחומי החיים. בהמשך הוא זכה לשמש וללמוד בחברותא למשך שנים עם ראש ישיבת "פחד יצחק" הג''ר יונתן דיויד שליט''א.
חריפותו וכוחות נפשו היחודיים הקנו לו הכרה בעולם הישיבות, שיעוריו במוסר ובמחשבה המהדהדים והמסעירים חינכו וקרבו לעבודת ה' אלפי תלמידים במסגרות שונות שהיה שותף להם.
הרב לויכטר. איש שעבור רבים הוא מגדלור של תורה, של שכל, של הגות מעמיקה, של התמודדות עם בעיות השעה. איש של הקשבה. איש של חיבור למציאות, כפי שהיא. שלא מהסס להיות 'שם', היכן שאתה.
איש של אנשים.
כאשר משה רבינו נפטר, הקב''ה ביקש להספידו. מה הוא אמר?
"מי יקום לי עם מרעים מי יתייצב לי עם פועלי אוון"
הוא לא דיבר על התורה של משה, על מצוותיו, על מסירותו לכלל ישראל.
גם לא על הענווה שלו.
הוא בחר לדבר על משהו אחר: "מי יקום לי עם מרעים". מי יתעסק עם הבעיות. לדבר הזה, הקב''ה לא מוצא נחמה.
עכשיו אנחנו שואלים: מי יתמודד עם האתגרים שהתקופה הזאת מזמנת לנו. מי יהיה 'שם', בביצות של החיים שכל אחד נפגש בהן. מי יקשיב למה שאנשים באמת צריכים.
מי ייתן להם, את מה שהם באמת יכולים לקבל...
אולי יותר מכל מה שהרב לויכטר מגלם באישיות הגדולה שלו - זוהי הנקודה שהופכת אותו, את הרב לויכטר, למה שהוא עבור כל כל הרבה אנשים.
ההקשבה העמוקה למציאות כפי שהיא, ללא טיוחים, בלי הצטעצעיות, ללא סיסמאות מנותקות ומנטרות שחוקות. ולאחר מכן - הרצון העמוק שלו להתייצב ולתת מענה לאתגרים שמזמנת המציאות הזאת.
היכולת הנדירה הזאת הייתה כאן תמיד, זמינה לכל דורש, פתוחה לכל מבקש אמת. אבל, היא נהיית קריטית במציאות הנוכחית של חיינו.
