02/01/2025

ב' טבת תשפ"ה

פרשת ויגש – גילוי הפנימיות

הרב יהודה ביטנסקי

בעידן הנוכחי, רבים מבקשים להתעמק בפנימיותם של דברים, בין אם זה בתורה, בנישואין או בחיים בכלל. המושג “פנימיות” מעיד על קיומן של שתי שכבות: חיצונית ופנימית. בהגדרתה, שכבה פנימית אינה יכולה להתקיים ללא שכבה חיצונית.

בתחום לימוד התורה, למשל, ההבנה המעמיקה והפנימית מתגלה רק לאחר שהנושא הובן תחילה ברמה פשוטה. כלומר, הפנימיות מתגלה מתוך נכונות לבחון מחדש חומר שכבר נלמד והובן היטיב.

אולם נכונות זו טומנת בחובה קושי גדול. התגובה הטבעית לשוב ולעיין בסוגיה רק אם מתווסף מידע חדש, כגון פרשנות נוספת, או אם יש חשש לטעות בהבנה הראשונית. ומדוע ללמוד נושא שכבר הובן היטיב?

אך חשוב להדגיש, כי פנימיות אינה מתגלה באמצעות צבירת מידע נוסף. ידיעות נוספות עדיין עוסקות ברמה הראשונית, החיצונית, וכל מטרתן היא להרחיב אותה או למלא את ה”חורים” שיש בה. פנימיות  מתחילה רק לאחר שהאדם כבר מבין את הסוגיה היטיב.

תפילה במהותה היא חזרה מתמדת, אך דווקא בחזרה זו מתגלים בכל פעם רבדים חדשים. עם ישראל, ככלל, לומד מדי שנה את אותה הפרשה, וניתן לעיין בפירוש רש”י או הרמב”ן במשך שנים רבות, ובכל פעם לראות את הדברים באור חדש. כך בנויה המערכת, במטרה להעמיק את הלימוד.

אף לאחר שהאדם מגלה נכונות ללמוד פעם נוספת, עדיין ניצב קושי נוסף: חוסר נכונות לקבל הסתכלות חדשה או להגיע למסקנה שונה מזו שהתגבשה בלימוד הראשוני. בכך, האדם נותר שבוי בשכבה הראשונית, החיצונית. כל עוד אין פתיחות לאפשרות של ויתור על מסקנות קודמות, לא יוכל להתגלות דבר עמוק או פנימי יותר.

זהו אתגר משמעותי, שכן הוא נוגד את טבע האדם. המוח האנושי מניח הנחות ופועל על פיהן. צורת חשיבה זו מאפשרת התקדמות יעילה בחיים ומשפרת את היכולות. לולא כן, היינו נדרשים ללמוד מחדש בכל יום כיצד לבצע פעולות פשוטות, כגון הכנת ארוחת בוקר, והן היו אורכות שעות במקום דקות. אולם, מי שמבקש עומק, לא רק בתורה אלא בכל תחום בחיים, חייב ללמוד להסתכל על דברים מחדש, גם אם הם כבר מוכרים לו.

דוגמה לכך ניתן למצוא בסיפורם של אחי יוסף במצרים. השליט המצרי המסתורי, גילה בהם ובמשפחותיהם עניין רב, הושיב אותם לשולחן לפי גילם, וטען כי מידע זה הגיע אליו מגביע קסמים. כל הרמזים הללו הצביעו על כך שמדובר ביוסף, אך הם לא זיהו אותו. הסיבה לכך היא שהם היו שבויים בהנחה הראשונית שיוסף הוא עבד, ולכן לא הצליחו לגבש דעה שנייה.

אפשר לראות זאת גם אצל יעקב אבינו, שגם לאחר שבישרו לו כי יוסף בנו עודנו חי וכי הוא שליט במצרים, לא האמין. כפי שכתוב במקרא, “ויפג ליבו כי לא האמין להם”. יעקב אבינו לא היה מסוגל לקבל את הבשורה, שכן היא לא תאמה את הנחתו הקודמת שיוסף נטרף על ידי חיה רעה.

זהו האתגר הניצב בפנינו, והוא אינו פשוט. בדומה לאחיו של יוסף, גם אנו נוטים להסתמך על הנחות שווא. וחשוב להדגיש, אין מדובר רק בעניין של הימנעות מטעויות. היכולת להגיע לדעת שנייה היא קריטית למציאת פנימיות בכל דבר. עלינו להתבונן מחדש בגמרא שאנו כבר מבינים, בבני הזוג והילדים, במצוות שאנו מקיימים במשך עשרות שנים, ובתוך התפילות שאנו מדקלמים שוב ושוב בעל פה. האתגר גדול, אך התגמול גדול בהרבה.