דף הבית > Observation > %D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%AA%D7%9F-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94

06/06/2024

כ"ט אייר תשפ"ד

הכנה למתן תורה – חיים של תורה

הרב ברוך סטפנסקי

בכל מועדי השנה מצווים אנו להתבונן על מהות המועד ועבודת ה’ המיוחדת לו, ומכח פרטי המצוות המיוחדים שבכל מועד אנו למדים על תכונת העבודה הנדרשת. אולם נשתנה חג השבועות משאר מועדי השנה, שאין בו מצוה מיוחדת, כמו אכילת מצה בפסח וישיבה בסוכה ונטילת ד’ מינים בסוכות, ומה היא אם כן עבודת היום?

אחר העלייה לתורה אנו מברכים “אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו”, ולכאורה יש להתבונן, הלא כל נטיעה זקוקה לתזונה כדי לגדול, והרי חיינו הם ברי חלוף. כיצד אפוא חיינו הפשוטים, יכולים להוות תזונה לנטיעת חיי עולם?

יום חג השבועות הוא יום של גדלות ורוממות כדברי רש”י (פסחים ס”ח, ב’). מהותו של ‘גדול’ הוא היכולת להעמיד רצון אחר מעל הרצון שלו. מרגע שאדם נהפך ל”גדול המצווה ועושה” כבר מוטבע בו הכח לקבל ולעשות דבר עליון יותר ממושכלותיו ורצונותיו הפשוטים.

דעת התורה הקדושה הפוכה מדעותינו ורצונותינו, ועלינו למסור נפש ולהעמיד את התורה הקדושה מעל רצונותינו. אולם כדי להעמיד אותה מעל הרצון שלנו, לא די בעמל ועסק להבין נבכי סוגיות כחכמה גרידא, ולקיים מצוות כצייתנות בלבד. תורתנו הקדושה נקראת “תורת חיים”: כל ענינה לצרף ולתקן את כל מציאות החיים שלנו שיהיו חיים של תורה.

לשם כך עלינו להמשיך את עסק התורה לתוך החיים הפשוטים והמציאותיים שלנו. איננו יכולים רק ללמוד את התורה כחכמה שאינה מחוברת לחיינו, אלא חיי השעה שלנו צריכים לגדול ולהתרומם להיות חיי עולם מכוח התורה הקדושה.

עבודת קבלת התורה היא להכניס את התורה ‘בתוכנו’. ביום קבלת התורה אין מצווה מיוחדת, שכן בקבלה זו כל סדר חיי היום מתחילתו ועד סופו על כל סדריו ופרטיו מקבל משמעות גדולה ומרוממת יותר. ביום זה גם ה”חציו לכם” שלנו מקבל משמעות גבוהה של חיי תורה, כדברי הרמח”ל בדעת תבונות (ע”ח), שעל ידי מתן תורה יכולים אנו להעלות את כל מושכלות חיינו לרובד עליון ונעלה יותר.

אכן, חיי האדם הם חיי שעה וכל מציאויותיו ופרטיו הם ברי חלוף. אולם על ידי שנתן לנו הבורא תורת אמת שנכנסת ‘בתוכנו’ – אם אכן התורה מחוברת לחיינו העצמיים והפשוטים ורצונה עומד מעליהם – הרי שהם בעצמם נהפכים לחיי עולם. חיינו הפשוטים מהווים תזונה לחיי עולם.

כאשר נתבונן על חיינו, נבחין כי קיים פער גדול בין עסק התורה שלנו לחיינו הפרטיים, אנו אמנם עמלים ללמוד ולהבין את דברי התורה הקדושה, אך כאשר אנו ניגשים לעסוק במציאות החיים הפשוטים שלנו כמו עיסוק עם הילדים וקניית מצרכים וכדו’, אנו לא משייכים את אותם הפעולות לעולם של עסק התורה, כביכול סבורים אנו שחיי עולם מנותקים מהחיים שלנו.

אולם מהגדלות ומהרוממות שבקבלת התורה אנו למדים שכל ההסתכלות על החיים שלנו צריכה לקבל משמעות אחרת. עלינו להבין כי נטיעת התורה ‘בתוכנו’ בחיינו הפשוטים והיום יומיים הופכת אותם ל’חיי עולם’. עלינו להתבונן בעצמנו כיצד אנו ניגשים לשאר חלקי החיים, כמו עניני פרנסה, בן אדם לחברו, אכילה ושתיה, ושאר צרכים הנראים על פניו כשוליים. האם הגישה שלנו היא מתוך עולם של תורה ומצוות, או שמא חלילה אנו עושים הפרדה, ולא ממשיכים את העולם הרוחני גם לחיינו הפשוטים והמעשיים.

על חג זה אמרו בגמרא (שם), “רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא, אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא”. וברש”י, “אי לאו האי יומא שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף ומה ביני לבינם”. התורה משנה את החיים בעצמם ומשפיעה על האדם להיות אדם – ‘יוסף’ – אחר, לא כשאר בני אדם.

רק על ידי התורה יכולים החיים להשתנות ולהיות חיי עולם, שכן התורה מרוממת ומגדלת את האדם על כל רבדי חייו עד שנעשה אדם אחר. ההסתכלות על כל פרטי העולם משתנה לאור קבלת התורה.

נוכל לבחון זאת בעצמנו: כיצד נראית היציאה שלנו לרחוב – האם הרצון האישי שלנו הוא המוביל, או שאנו ממשיכים את עליונות רצון התורה גם שם. כאשר אנו משחקים עם ילדנו – האם אנו רואים זאת כחובה הורית גרידא, או שמסוגלים אנו לראות התרחבות מצוות “ושיננתם לבניך”, גם במשחק פשוט.