בראש השנה נקבעת צורתה של השנה כולה כלפי העולם וכלפי האדם, ביום זה נקבע, כיצד דברים יקרו ויתגלו בעולם, ואיזו הנהגה תהיה כלפינו במשך השנה.
ההשתדלות על קביעת צורת השנה מבחינתנו, נעשית בעיקר על ידי עמידה בתפילה לפני הבורא עולם, שכן זו היא כוחה וסגולתה של התפילה – לקבוע צורה והנהגה בעולם, על ידה אנו מורידים את השפעת הבורא ברוך הוא לעולם שלנו, ועל ידה יכולים אנו לגרום להנהגות שונות כלפינו, כמ”ש בנפש החיים (שער ב, בכמה מקומות).
לכך עיקרו של יום ראש השנה הוא תפילה, כמבואר בהלכה (רמ”א הלכות ראש תקפד, א), שיש ענין להאריך בתפילה לפחות עד חצות היום. ואכן כך הוא מנהגם של בני הישיבות מקדמת דנא, להאריך בעבודת התפילה ולא לקצר מטעמי ביטול תורה וכדומה, וזאת משום שעיקרו של יום הוא לקבוע את צורת השנה, וזאת תפקידנו לעשות על ידי עמידה בתפילה.
גם תפילת ראש השנה הינה אב טיפוס לתפילות כל השנה כולה, כמבואר בנפש החיים (שם, יא), והוא כדברי מדרש תהילים (קב) ז”ל, “עוד תפילה אחת שנשתייר להם שהם מתפללין בראש השנה ויום הכיפורים” וכו’. דהיינו, תפילת ראש השנה העוסקת בגילוי מלכותו יתברך על כל העולם כולו, היא גילוי כללי על כל פרטי התפילות של כל השנה כולה. אל לנו לחשוב שתפילת ראש השנה יוצאת דופן מהתפילות הרגילות של השנה, אלא ההיפך הוא הנכון, תפילות כל השנה נלמדות ומתפרטות מכוח תפילת ראש השנה, ועל כן חובה עלינו להתבונן מה אנו למדים מתפילה זו, לשורש העניין של עמידה בתפילה.
מורגלים אנו בדרך כלל להתפלל מתוך נגיעות אישיות, כביכול אנחנו עומדים במרכז התפילה, וכך רוב ההתבוננות שלנו בתפילה סובבת סביבנו, סביב הצרכים והחוסרים שלנו. אולם תפילת ראש השנה העוסקת כולה בגילוי מלכות ה’ בעולם, מגלה לנו, כי צורתה הנכונה והעליונה של תפילה הינה, עמידה מוחלטת ברשותו של הבורא, כאשר כל הבקשות כולם מכוונת אך ורק למענו יתברך, למען גילוי כבוד שמו בעולם.
תפילת ראש השנה היא שורש וצורת כל התפילות כולם, וממנה אנו למדים כי המושג עמידה בתפילה הוא העמדת יחס ביננו ובין הבורא עולם, ובכדי ליצור יחס אנו מוכרחים לדבר על מה שמעניין אותו, לא די בהעמדת תפילה על ידי כוונת המילים בלבד, זו אמנם תהיה תפילה תקנית, אך עדיין לא כזו שיוצרת יחס. ולכך עת אנו ניגשים לתפילה, תחילה עלינו להתנתק מרצונותינו הפרטיים, ולהתייחס ולעסוק אך ורק ברצון של הבורא בעולם, וזו היא צורתה המקורית והכללית של התפילה.
ההכנה לקראת תפילת ראש השנה, מחייבת אותנו הכנה והתבוננות, מהי הצורה הנכונה הכללית והשורשית הטמונה בכל ברכה, עלינו להקדים ולהתבונן קודם כל ברכה, מהו רצון הבורא שיש בברכה זו, מהו הנושא שלה, מהי צורתה הכללית והנעלית, במה היא עוסקת ומה היא מבקשת, כל זאת עוד קודם נבא לבקש על הפרטים המתרחבים ממנה.
לדוגמה, קודם ניגש לבקש על בינה ודעת, עלינו להתנתק מרצוננו האישי לדעת להבין ולהצליח, ולהתבונן על כך שהבורא רוצה שנגלה את שמו בעולם, ועל כן אנו מבקשים שיהיה בנו דעת, כי על ידי זה יתרבה ויגדל כבוד שמו, בכל מיני צורות ואופנים. וכך גם קודם שאנו ניגשים לבקש על פרנסה, עלינו להתבונן כיצד שפע בעולם מגלה כבוד שמו, עוד קודם נבא לחשוב על הפרנסה האישית שלנו, וכן כל הברכות כולם.
קללת השנה החולפת, מעידה בפנינו נכוחה, שמשהו בקביעת צורת השנה בראש השנה דאשתקד, לקה בחסר, לא הייתה עמידה בתפילה כראוי, ופגעה בנו הנהגת דין קשה ביותר. ועל כן לקראת ראש השנה הבעל”ט הממשמש ובא, חובה גדולה עלינו להתכונן ולו במעט לעמידה נכונה יותר בתפילה, כדי שנוכל לזכות בסייעתא דשמיא לגרום ולהשפיע בעולם הנהגה רכה יותר מאת הבורא יתברך.