שער ביטחון

טעות גדולה נשתרשה בין הבריות בנושא הבטחון בה’. נדמה לנו שבטחון הוא יעד נכסף, מדרגה מסויימת שאדם המגיע עדיה, יזכה לקבל את כל מה שהוא בטוח שיקבל. אולם רבינו בחיי בתחילת שער הבטחון מלמדנו שבטחון אינו מדרגה בפני עצמה, אלא הרקע לכל עבודת ה’ – 

‘אמר המחבר, מפני שקדם מאמרנו בחיוב קבלת עבודת האלקים, ראיתי להביא אחריו מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלקים ית’. 

כדי להבין מדוע מידת הבטחון נצרכת לעבודת ה’ נקדים לבאר מעט מהו ‘בטחון’.

מבואר ב’חובות הלבבות’ שבטחון הוא מנוחה, אך כמובן שאין כוונתו למנוחה של בטלה, מנוחה של אי עשייה. משמעותה של מנוחת הנפש היא כמשמעותה של ‘הנחה’ במלאכות שבת. אדם מתחייב על טלטול חפץ רק אם הוא עקר אותו ממקום אחד והניח אותו במקום אחר. הרי שמנוחה היא הגעה של דבר אל מקומו. נחיתה במקום המתאים וראוי לו כבני ישראל שהגיעו לאחר כיבוש הארץ אל המנוחה ואל הנחלה. 

מנוחה הגוף היא משענת. היא קרקע יציבה מתחת רגלינו. ומנוחת הנפש היא כשיש לנפש מקום יציב ומוכן לעבודה. היא אינה הולכת בטל, היא אינה יושבת באפס מעשה, אולם יש לה בעבודתה בסיס איתן, מקום יציב לעמוד עליו בעבודתה.