חשיבה יצירתית

חשיבה יצירתית היא תחום שצריך ללמוד ולפתח בתוך בית המדרש.
כשזה נאמר בתוך בית המדרש צפות מיד התנגדויות – מה המקום של חשיבה יצירתית בלימוד ועבודת ה’? יותר מזה – האם חשיבה יצירתית לא מחבלת ומהווה נטע זר בתוך מרחב תורני ועובד ה’? ואיך חשיבה יצירתית לא תביא בכנפיה הפקרות וחוסר משמעת?
זהו אכן נושא רגיש וחשוב שצריך להיעשות ולהילמד ברצינות ובזהירות. ונדרשים לו הסבר והקדמה
תפקידן של הישיבות בליטא היה לגדל “עילויים”. על כך הייתה גאוותם של הישיבות. ואכן, הישיבות היו מקום גידולם של אותם עילויים.
אם נשים לב נבחין ש”עילוי” הוא כינוי שמשתנה בין ילדים למבוגרים. ילדים עילויים אלו ילדים שיש להם יכולות שכליות יוצאות דופן כמו זיכרון וידע. אלו שהיכולות הקוגניטיביות שלהם גבוהות מהרגיל. לעומתם, בגיל מבוגר נרצה לראות ייחודיות בחשיבה כדי להעניק את התואר עילוי – יכולת חשיבה בדרכים לא מקובלות, בדרכים יוצאות דופן. זו הסיבה שבקרב ילדים נמצא יותר עילויים מאשר מבוגרים. כשהילדים הללו יגדלו הם ייפרדו מהתואר עילוי, מכיוון שבגיל בוגר יותר נדרשת חשיבה לא שגרתית, כאלה ישנם פחות. את אותם עילויים מבוגרים בעלי חשיבה יצירתית ובלתי שגרתית רצו לגדל בעולם הישיבות.
ר’ ישראל במכתב כ”ט בהקדמה לספר תבונות כותב – השכל לא יתפתח אם יחשוב רק על האמת, הדרך הוא לחשוב בצורה משוחררת וחופשית, ‘אחרי היפה, הנאה ומאיר עיניים’.
ר’ ישראל אומר פה דבר גדול – בשביל להתפתח בלימוד צריך לשחרר את הראש. החתירה היא כמובן לאמת, אבל הדרך לאמת עוברת במחשבה חופשית, משוחררת, ובהיבטים וכיוונים שונים – ‘בהליכה אחר היפה, הנאה, ומאיר עיניים’.
צריך להבין, מכתב זה של ר’ ישראל, הוא לא מחשבה פנימית בית מדרשית או אישית. זהו מכתב שיועד לציבור כולו. ר’ ישראל כתב אותו כדי לשכנע את הציבור לתמוך בו בהקמת עלון תורני. זאת אומרת שכך ר’ ישראל העריך את המחשבה הכללית של הציבור בליטא, כמי שמבקש ומכוון לכזו צורת לימוד ועבודת ה’, שבה מה שחסר ונצרך להם זו מחשבה יצירתית.
מחשבה חינוכית, בין שלנו כלפי עצמנו ובין שלנו כלפי הילדים, אמורה להיות בצורה נכונה על פי התורה. ישנו הבדל ענק בין החינוך כפי שנתפס ומתקיים בציבור הכללי, ובין החינוך בדרך התורנית. חינוך בעולם הכללי נעשה על ידי אבחון הצד החזק ביותר אצל האדם ופיתוח מקסימלי שלו – אם זה במתמטיקה, ספורט או כל דבר אחר.
החינוך על פי התורה הוא בדיוק הפוך – הוא מתמקד דווקא במקום החלש יותר, במקום שבאופן טבעי אני לא מצליח בו, לא טוב בזה, נכשל בו. ישנה דרישה לשלמות, להיות טוב בהכל, לקיים הכל, לדעת הכל. בתורה אין כזה דבר להתפתח רק בדבר אחד.
איך מחנכים במקומות החלשים? במקומות שאנחנו לא טובים בהם באופן טבעי?