בין הזמנים

המשנה במסכת אבות אומרת “איזהו עשיר, השמח בחלקו”. המשנה כמובן לא באה לספר מהו עושר, ההנחה היא שישנו עושר, שהוא מושג מוכר, המשנה באה לברר ולומר איך פועלת העשירות בעולם.
אז מהי עשירות? עשיר הוא אדם שיכול לקבל החלטה, שיכול לבחור לא מתוך הכרח ולא מתוך לחץ, בכל דבר ועניין. העשיר בכסף יש לו הרבה אפשרויות במה לבחור ומה לעשות, הוא לא מוכרח לעשות משהו מתוך חרדה שאם לא יעשה כך וכך לא יהיה לו, או שהוא יהיה במצוקה. יש לו את המרחב לפעול מתוך שיקול דעת כי הכסף שלו יעזור לו לפתור בעיות לכשיצוצו.
עני לעומתו נתון בתוך צמצום הדעת. הוא מוכרח לעשות דברים מסוימים ותמיד יש לו רק אפשרות אחת לעשות את הדברים.
ישנם אנשים עם הרבה כסף ברשותם כשהם בעצם עניים, הם מוכרחים לעשות דברים מסוימים, לחיות בצורה מסוימת, לעיתים דווקא בגלל הכסף והמעמד, אנשים אלו בעצם עניים. עשיר, כאמור, הוא מי שיש לו אפשרות להחליט והנסיבות החיצוניות לא מכריחות אותו.
גם בלימוד תורה ישנה עשירות וישנה עניות, כשיש לנו רק אופן אחד לגשת לדברים, לגשת לסוגיה, זו היא עניות. העשיר בדעת יש לו אופני חשיבה שונים, יש לו צורות שונות לקרוא, להבין.
עשירות הדעת המדוברת נכונה גם לתפילה, לרוחניות, ליראת שמים. לעולם אנחנו צריכים שיהיו לנו אפשרויות שונות לגשת לדברים. אם לא, אנחנו עניים.
לקראת בין הזמנים וכמובן בכל יום, אנחנו מוכרחים לפתח בעצמנו עשירות נפשית, כזו שיש בה אפשרויות שונות, שהנפש פתוחה וחושבת מתוך ריבוי אפשרויות.