חז”ל מלמדים אותנו שאהבת ישראל הוא כלל גדול בתורה, ויש לכך השלכות מעשיות, כמו שמצאנו ברמב”ם (דעות ו, ג), מצוה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך, לפיכך צריך לדבר בשבחו ולחוס על ממונו כמו שהוא חס על ממונו ועל כבוד עצמו.
הטבע הפשוט של האדם הוא לבקר ולחפש חסרונות, כמו שכתב האורחות חיים להרא”ש, דרך בני אדם לחפות על המעלה ולגלות את החיסרון, ודיבור בשבח חברינו נתפס בעינינו כתנועה שיש בה מן התמימות וחוסר פקחות [שכן אם אתה פקח, כבר היית מגלה את החסרונות…].
מעבר לכך, אנחנו לא מסוגלים לחשוב שלשני יש רק מעלות ללא חסרונות, אם זה מחמת קנאה או מחמת כבוד ושאר מידות רעות, כך שהדרישה מהאדם להתמקד בדיבור אך ורק בשבחו של הזולת מפגיש אותנו עם חסמים ויצרים גדולים.
איך אם כן נוכל לאהוב כל אחד מישראל?
הטבע הפשוט של האדם הוא לבקר ולחפש חסרונות, כמו שכתב…
אנחנו חיים בעולם של חיפוש פתרונות! בעולם של היום אין…
המאפיין של יהודי הוא, שלא משנה מה הוא עושה, תמיד…
אהבת ישראל זו לא ‘עובדה’ שהאדם פתאום מחליט להשתנות ביחסו…
חילוקי דעות מהותיים מביאים למצב הפוך מאהבה, מצב של שנאה,…
