שבועות

חג השבועות הוא היום שבו אירע מעמד הר סיני. יש לעמוד על תוכנו של יום זה, והלוא התורה לא ניתנה שם במעמד הר סיני, ואם כן מהו התוכן המיוחד שיש בו, ומה הנחיל יום זה לכלל ישראל.

בהגדה של פסח נאמר: “אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה”, מכך למדנו כי מעמד הר סיני ונתינת התורה הם שני עניינים, ומעמד הר סיני תוכנו הוא עצם הקרבה לפניו. וכפי שניתן לראות בנוסח ברכת אהבה רבה: “וקרבתנו לשמך הגדול”, והיינו שישנו תוכן מיוחד בעצם הקרבה לפני ה’. לכאורה זהו עניינו של מעמד הר סיני, אמנם נבוא לעיין בכך מתוך דברי רבותינו, כי עניין מעמד הר סיני הוא דווקא התוכן של עמידת עם ישראל כ”מצווה ועושה”.

במבט ראשון ענין מצווה ועושה מעורר אצל האדם קושי וריחוק, בתפיסה זאת של מצווה ועושה האדם חש בעול המונח על צווארו, והפעולות שעושה מכוח עול זה הם לכאורה אינם באים מרצונו הפנימי, הוא עושה ומקיים את האמור בספר, ולא את מה שסבור כי מתאים לו. אם כן הדבר צריך ביאור, איזו קרבה יכולה להיווצר מתוך עמידה זאת.

הקושי אף מתעצם לנוכח המבואר בדברי חז”ל, שבמעמד הר סיני הייתה בחינה של כפייה וביטול לכלל ישראל, כפי שנאמר בגמ’ בשבת (פח, א) “ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם.” נמצא שישראל לא קיבלו את התורה מרצונם הטהור אלא בכפייה. עוד נאמר שם (פח, ב): “אמר רבי יהושע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר נפשי יצאה בדברו”.  וכלומר שעם ישראל לא היו מסוגלים לעמוד במעמד נורא זה ופרחה נשמתם, היינו שלא היה ביכולתם להכילו כבני אדם, ואם כן שוב כיצד ניתן לומר שיש בכך קרבה לפני ה’.