פורים

בפורים מתגלה דבר שנעלם מן העין במשך כל השנה, מתגלה כי אף לעולם הפשוט יש תכלית. אנו רגילים לחשוב כי העולם הפשוט משמש רק כרקע, הוא הרקע שעימו אנו עובדים, אך לכשעצמו הוא עוור, אינו בעל משמעות. בפורים מתגלה כי כביכול יש לו עיניים. 

זהו מה שאירע בחג הפורים, העולם הפשוט קיבל עיניים. על עומקו של החג יש הסברים רבים, אך זהו הרקע שלו. כך גם נבין את הרקע לדברי רבותינו כי פורים כיפורים. ביום כיפורים מתגלה תוכן הקדושה שישנו בעולם, כביכול העולם הופך לשקוף לקדושה. אך זהו העולם של יום כיפור, עולם שאין בו אכילה ושתיה וצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה, העינויים שביום כיפור הם בחינת עולם הבא. ומשום כך אומרים בו ברוך שם כבוד מלכותו בקול רם, מפני שהקדושה נכנסת לתוך העולם, וכעת ניתן לומר ברוך שם בקול כמלאכים. אמנם במשך השנה לא ניתן לומר ברוך שם בקול, מפני שלא רואים זאת. עולם מלשון העלם, אין רואים את הקדושה שבו. רק ביום כיפור מכוח הצום האדם עולה למקום אחר. נמצא כי הגילוי שביום כיפורים הוא במקום אחר לא בעולם הפשוט. 

לעומת זאת בפורים אנו נמצאים כאן בעולם, לא במקום אחר, לובשים בגדי חול ואין איסור מלאכה, החג כולו מתרחש פה, כאן מתגלה כי לעולם עצמו יש עיניים, הוא רואה כביכול ומכוון לעבר התכלית. הפשטות גם היא הולכת עם הבורא עולם.

דבר זה איננו פשוט כלל ועיקר, ניתן אף לומר כי הוא מפחיד. אפשר לראות זאת ולשמוח, אך באופן אישי אני חש כי מודעות זאת מביאה לכלל פחד. מפני שאם העולם צריך להיות מתאים לתוכניתו של הבורא, הרי שהעולם הוא משתנה, הוא הולך לקראת תכלית, איך אנחנו יכולים להסתדר בעולם משתנה. ודאי שהכל לטובה, אך בעצם העולם עצמו עומד לקראת תכלית, היינו הוא הולך להתחיל מחדש הכל ימחק, זה מזעזע. כפי שביום כיפור הכל נמחק ומתחילים מחדש, בפורים גם יש בחינה זאת בעולם עצמו שהוא מתחיל מחדש. 

הרמ"ע מפאנו כותב שאדם הראשון לפני החטא היה במדרגה שהוא עצמו היה כולל גם את התפילין ולא הוצרך להניח תפילין, רק לאחר שחטא היה צריך להשלמה בהנחת התפילין. ההרגשה היא שבפורים יש לנו תפילין גם בלי דעת. בחינת מדרגה זו שהתפילין חלק מן היהודי. בפורים מתגלה כי הכל תלוי בעצם המציאות שלנו כיהודים, במציאות היהודי הפשוט כלולים גם התפילין, מתגלה כי אין למעלה מלהיות יהודי פשוט. בכל השנה איננו שייכים לבחינה זאת, צריך לעבוד עבודה רבה כדי להגיע למדרגה. אך בפורים הדבר מתגלה בעצם מציאותנו.

גילוי זה מופיע במגילת אסתר, בסיפור זה אנו לומדים שכל מה שהיה, כל ההיסטוריה הפשוטה התגלגלה לתכלית מסוימת, כביכול יש לה עיניים והיא הולכת לקראת התכלית. מכך אנו מבינים שגם העולם הפשוט, הגוף הפשוט שלנו הולך לקראת תכלית זאת. 

לעיתים איננו שמים לב שכל התורה כולה צריכה את היהודי בשביל להתקיים, זה נראה מוזר, אך זאת האמת. הדברים הגדולים ביותר צריכים את היהודי הפשוט, וההיות כך כיהודי פשוט זהו הרקע של כל התורה כולה, בלא זה אין תורה, לא רק משום שחסר בקיום המצוות, אלא מפני שכל מציאותנו המציאות הפשוטה של היהודי, היא כוללת בתוכה את התרי"ג מצוות. זאת אומרת, כל המצוות כלולות בעצם הגוף של היהודי. זאת היא הגדלות המתגלה בפורים, וזאת עבודת היום.

filter-moadim-children