תועלת בעולם – מנוחת הנפש

אך תועלות הבטחון בעולם, מהן מנוחת הלב מן הדאגות העולמיות, והשלוה מנדנוד הנפש וצערה לחסרון תאוותיה הגופיות, והוא בהשקט ובבטחה ובשלוה בעולם הזה, כמו שכתוב ברוך הגבר אשר יבטח בה’ והיה
ה’ מבטחו, ואמר: והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו וגו’.

מנוחת הנפש אינה אדישות. הקב”ה אינו רוצה שאדם יחיה בעולם כשהוא מנותק ממה שקורה. הוא צריך להיות מקושר. מנוחת הנפש היא שהנפש נוחתת, נחה, בתוך האדם בצורה נכונה. אדם נמצא בתוך המצב שלו, מוכן לעבוד עם המצב שבו הוא נמצא ואינו מבקש להיות במקום אחר. הגוף שלי מבקש דברים אחרים, רוצה דברים אחרים, אבל אני לא הולך אחריו ומתמודד וחי עם המקום שבו אני נמצא.

לפעמים יש לאדם דאגה. דאגה היא דבר קיים. צריך להתייחס אליו בכובד ראש כפי שאמר שלמה ‘דאגה בלב איש ישיחנה’. אבל כשיש לאדם בטחון, הדאגה לא נכנסת לתוך הלב. כי דאגה נובעת מכך שאני מבין שהמצב לא נראה מזהיר, צריך לשנות אותו. אבל אדם שיש לו מנוחת הנפש לא דואג כי הוא לא רוצה לשנות את המצב מיסודו. )זה גם המשמעות של מנוחה בשבת. שהנפש נוחתת בצורה נכונה בתוך הגוף.(
גם כשיש לאדם חסרון בגוף, אם יש לו מנוחת הנפש, הוא מקום העבודה שלו, הוא לא יוצא מהכלים בגללהחסרון הזה.
זה הפסוק שמביא רבינו ‘והיה כעץ שתול על פלגי מים’. הבוטח מושרש אצל הבורא עולם. הוא לא בוטח שהחסרון יעלם, אלא בוטח שיש לו מה לעשות ולעבוד יחד עם החסרון הזה. אנחנו מושרשים בתאוות שלנו,
אבל הבוטח מושרש אצל הקב”ה והוא בטוח שזה מקום העבודה שלו, והקב”ה נותן לו מקום עבודה בכל מצב ובכל מקרה. המקום שבו הוא נמצא הוא המקום הכי טוב בשביל העבודה שהוא צריך לעבוד.
ומהן מנוחת הנפש מלכת בדרכים הרחוקים, אשר היא מכלה הגופות וממהרת השלמת ימי החיים, כמ”ש: ענה בדרך כחי קצר ימי.
כאן מתחדש שלא רק שלימות הנפש נמצאים היכן שהאדם נמצא, אלא גם הפרנסה בנויה כך. גם היא נמצאת היכן שהאדם נמצא. לא היה זמן שהיה כל כך קל למלא חסרונות כמו בדורנו. הנסיעות נוחות יותר, הקניות
נוחות יותר. אפשר למלא כמעט כל חסרון במשך זמן קצר ואנשים מתרגלים לא להישאר עם חסרונות. זו תנועה נפשית הפוכה ממנוחת הנפש. מאה שמונים מעלות להיפך. מנוחת הנפש אומרת שהכלים שיש לי
הם הכלים שאיתם אני צריך לעבוד.
בטחון לא תמיד עוזר לאדם שמצבו יהיה טוב יותר. גם בעלי בטחון מתים לבסוף. אבל הבטחון לימד אותם שאפשר לעבוד את ה’ עד רגע המיתה ממש. גם מי שמפחד מיום המיתה, ירגע על ידי ההכרה שיש לו מה
לעבוד בכל מצב. ונאמר על אחד מן הפרושים, כי הלך אל ארץ רחוקה לבקש הטרף בתחלת פרישותו, ופגע אדם א’ מעובדי
כוכבים בעיר, אשר הלך אליה, אמר לו הפרוש: כמה אתם בתכלית העורון ומעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים.
אמר לו האמגושי: ומה אתה עובד? אמר לו הפרוש: אני עובד הבורא היכול, המכלכל האחד, המטריף, אשר אין כמוהו. אמר לו האמגושי: פעלך סותר את דבריך. אמר לו הפרוש: והיאך? אמר לו: אילו היה מה שאמרת אמת, היה מטריפך בעירך, כמו שהטריפך הנה, ולא היית טורח לבוא אל ארץ רחוקה כזאת, ונפסקה טענת הפרוש ושב לארצו, וקבל הפרישות מן העת ההיא ולא יצא מעירו אח”כ.

כאן אני מרגיש שרבינו בחיי מתקיף אותי אישית. אני עומד לצאת לחו”ל. אבל מטעם זה אני נוסע רק למקום
שאני יודע שאני גם יכול לתת תועלת שם לציבור. בשביל זה אני ודאי חייב לטוס לשם, ויחד עם זה אני גם עוסק בגיוס כספים. זה קצת לימוד זכות על מה שאני עושה.
חובות הלבבות אינו מתכוון שאדם צריך לעצור את כל הפעילות שלו, אלא שהוא צריך לחפש איך לעבוד עם המצב שלו. ר’ ירוחם אמר פעם: אני בן אדם מרוצה. הוא לא התכוון שהוא לא זקוק לעבודה. אלא שהוא
מרוצה מהמקום שבו הוא נמצא ויש לו את כל הנדרש כדי לעבוד במצב הזה.
אני רוצה לומר דבר חשוב מאוד על משהו שקורה היום – אנשים סובלים הרבה כיום מאי מנוחת הנפש, מחרדות, ויש שיטת טיפול שנקראת ‘מיידפולנס’. זו שיטה שעוזרת לאנשים בעיקרה על ידי שמתעלמים מהעתיד. על ידי שאני מקבל את המצב שלי ולא מנסה לשנות
אותו. זו שיטה שבאמת עוזרת, אולם אני חושב שהיא שיטה שמנוגדת לדרך הנכונה.
הבעיה שלי עם מיידפולנס היא שאין בתוכה עבודה. הטרדה של האנשים מגיעה מכך שהם צריכים לעבוד ומתקשים בעבודה, על כך בא בעל הבטחון ואומר: ודאי שצריך לעבוד, אבל לא צריך לשנות שום דבר בשביל לעבוד, כל מה שנצרך לעבודה נמצא כאן לפני. ואילו בטיפול בשיטה זו לא מדברים על עבודה בכלל, אלא על הסכמה עם המצב, על התעלמות מהעתיד, זה נקרא אושר במושגי המזרח הרחוק אבל לא זה מה
שהקב”ה רוצה.
גם מבחינת בריאות הנפש בריא לאדם מאוד שיש לו מה לעבוד. אחד הדברים המסוכנים לנפש האדם הוא
לא לעשות כלום.