כלל ישראל מכל האומות, נעשה במקומות יותר עמוקים מכל הבנה שכלית והגיונית, בירור זה קורה בלי הוכחות לקריעת ים סוף וקבלת התורה וכדו', אלא נעשה מתוך נקודה עמוקה ופנימית הנמצאת מעל כל שכל והגיון, ולכך גם אומות העולם מתנגדות לישראל בלי כל שכל והגיון, משום שבירורו של ישראל הוא דבר עמוק ופנימי יותר מכל שכל והגיון.
נמצאים אנו בתקופה בה רואים, כי גם אנשים הרחוקים מאוד מתורה ומצוות מכירים במציאות הבורא בעולם ומזכירים את שמו, הכרה זו הכתה בהם באופן בלתי מוסבר, בלי כל נסיון שכנוע הגיוני ושכלי, וכמו במקביל, באופן בלתי מוסבר בעליל, רבים מאומות העולם מתאחדים ומסיתים נגד כלל ישראל, בעוד שההגיון והשכל צריכים לומר בהפך ולרדוף את הרודף.
בעת הזאת כלל ישראל מתברר משאר האומות, אנו עדים כעת לגילוי מרגש ביותר, שבירורו של כלל ישראל מכל האומות, נעשה במקומות יותר עמוקים מכל הבנה שכלית והגיונית, בירור זה קורה בלי הוכחות לקריעת ים סוף וקבלת התורה וכדו', אלא נעשה מתוך נקודה עמוקה ופנימית הנמצאת מעל כל שכל והגיון, ולכך גם אומות העולם מתנגדות לישראל בלי כל שכל והגיון, משום שבירורו של ישראל הוא דבר עמוק ופנימי יותר מכל שכל והגיון.
עיקר עבודתינו בעולם הזה היא להכין את העולם לכך שהבורא יוכל להתגלות בו ולדור עמנו יחד, זהו מה שאנו מבקשים בברכת שים שלום, שיהיה שלום והתאמה ביננו ובין הבורא, ויוכל להתגלות ולדור עמנו יחד.
בדרך כלל אנו חושבים שהכנה זו נעשית על ידי טיעונים שכליים אמיתיים ומשכנעים, אולם בעת הזאת מתגלה לעיננו שהדבר נעשה ברבדים ובכלים הרבה יותר עמוקים משכל ואמת, אנו עדים לכך שאת השכל ניתן לעקם ואת האמת לעוות, אך הבירור עמוק ויסודי הרבה יותר.
כבני תורה חלילה לנו לומר ולהרגיש, הנה סוף סוף הכירו רחוקים במה שאנו הכרנו זה מכבר, כביכול אותה תופעה נוראה מחזקת את אמונתינו שהייתה לנו מקדמת דנא, שכן גישה תורנית אמיתית מבינה שדברים קורים בעולם לא כדי ל'אשר' אותנו אלא כדי לתבוע מאיתנו, ועל כן עלינו להתבונן מהו הדבר שנדרש מאיתנו בעקבות אותו בירור נורא.
פעמים רבות אנו נוטים לדבר דיבורים גבוהים על מציאות הבורא, אך כשהדבר מגיע אלינו אנו לא חיים לפי אותם אמירות, אנו לא מחייבים את עצמינו בעקבות אותם דיבורים, אנו יכולים לדבר דיבורי אמונה על המתרחש בחזית הלחימה, אך כאשר הדבר נוגע אלינו אישית, אנו לא חיים כך.
בעת הזאת העולם תובע מאיתנו הכרה בכך שהבורא עולם הוא מציאות גמורה, וחלק בלתי נפרד ממציאותינו, איננו יכולים להמשיך עם אותה תפיסה שטחית בה אנו רואים את מציאות הבורא רק מתי שיש לנו צורך בעזרה אישית כלשהי, בתקופה זו שכלל ישראל מתברר ומכיר במציאותו יתברך, אנו מחויבים לעבוד ולחיות כך שהבורא עולם יהיה חלק מהמציאות שלנו תמיד.
המקום הנכון ביותר לעבוד על כך הוא בתפילה כי שם תפקידו של האדם להתפלל ולחבר את הבורא לכל צרכי החיים כולם, ושם עלינו להבין שהעיקר הוא אינו מילוי צרכים אישיים, אלא לחיות את מציאות הבורא עולם, ולבקש שתתגלה השכינה בתוך כלל ישראל.
אנו מוצאים זאת באמירת קדושה שהיא חלק מהתפילה ממש, וכמ"ש המ"ב שיש להמהר ולסיים שמו"ע כדי לומר קדושה. אנו אומרים "קדוש קדוש קדוש", כלומר אנו מעידים שהבורא הוא 'מופרש ומובדל' מאיתנו, וכן אנו אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, דהיינו מהמקום שלו שנעלם מאיתנו, ואילו כל התפילה היא בקשת מילוי צרכים אישיים מהו הענין באמירת דברים אלו?, הרי לנו שעיקר התפילה היא לחיות את מציאותו יתברך, בלי כל קשר למילוי צריכים אישיים.
עלינו לגייס את כל האמצעיים שיש ברשותינו כדי לחיות בתפילה את מציאות הבורא, עלינו להתבונן מה תפקידנו בתפילה, כיצד אנו עומדים בפניו, ומהי הצורה שאנו מדברים עמו, וככל שנחיה את מציאותו יתברך, נתברר יותר ויותר מבין האומות.
