דף הבית > מועדי השנה > שבועות > מתן תורה – חכמה תחיה את בעליה מצד הקדושה לעומת הרע

מתן תורה – חכמה תחיה את בעליה מצד הקדושה לעומת הרע

נתבונן, אם החשש הוא שהעיסוק במלאכה ישטוף את האדם ועל כן נצרכת קביעת העיתים לתורה, מדוע שלא ייעשה הפוך, שהמלאכה וה’דרך ארץ’ יהיו תחת קביעת העיתים, וכך לא ישתלטו על כל היום של האדם?

רצון ה’ משנה את החיים

רצון ה’ וכפי שמסר אותו לישראל בתורה, הוא מרכזי בחיי כלל ישראל. אך הוא אינו מרכזי רק בגלל חשיבותו הרבה, אלא הוא הדבר שבונה בפועל את כל החיים. הוא המקור לכל פרטי החיים.

כשכתוב “החכמה תחיה את בעליה”, אין הכוונה שהיא מחיה אותו דרך מעשה הלימוד הממלא חיות, אלא החכמה עצמה יש בה כוח חיים שנותן חיים לעולם ולבעל החכמה.

החכמה מחיה את האדם מחמת שכל פרטי החיים בנויים ממארג אחד מורכב, כשהמחשבה הראשונית – המושכל הראשון הוא זה ששולח את שורשיו ופארותיו לכל תחום בחיים.

ה’מושכל הראשון’ אינו מחשבה היסטורית שנגנזה אי שם, אלא המחשבה הראשונה היא זו שמכוחה משתרשרים ומתפרטים כל החיים ממש.

‘מושכל ראשון’ הוא ‘מה שהאדם קיבל מרבו’. אלו המחשבות שמנהיגות ומשפיעות עליו שלא בכוח בחירה, אלא ככאלה שהאדם מוצא את עצמו חושב דרכן – זו המחשבה הראשונה – מה שקיבל מרבו.

‘מושכל ראשון’, יכול להיות גם רצון בסיסי לכסף, לכבוד, ושאר מידות שונות. כשהן המושכל הראשון האדם מבלי משים יגזור את כל מעשי חייו על פי תפיסה ראשונית זו.

ככל שהאדם מודע יותר לעצמו, הוא נוכח לדעת כמה מהמעשים שלו ומהצורה בה הוא חי את חייו, מושפעים ממושכל ראשון זה.

כשהרמח”ל בא לבאר את מהותו של מתן תורה, הוא מקדים כי היום האנושות ככלל יורדת ומידרדרת בכך שהאדם עסוק כל היום בתאוות ליבו, הוא רודף אחריהן ועסוק באכילה, שתייה ושאר תאוות העולם שכולן הבל וריק.

בתוך דבריו הוא אומר “כי השכל נמצא תחת הגופניות”, ולכן האדם רודף אחר כל תאוותיו.

לכאורה הרמח”ל מתאר אדם שלא פועל כלל על פי השכל אלא על פי רצונות תאווניות, אך הוא קורא לכך ‘שכל הנמצא תחת הגופניות’. ההסבר לכך הוא כי השכל הוא המושכל הראשון שאיתו האדם יוצא לעולם – לדרכו. כשהמושכל הראשון הוא כסף, הוא יגלה כי כל חייו מתארגנים סביב האפשרות להשיג כסף. אם הוא תאווה אחרת, הוא יראה כי הרבה מפרטי חייו מובילים אותו לאותה תאווה ראשונית.

משמעות דברי הרמח”ל היא כי כל החיים מתארגנים סביב נקודת הראשית של האדם – השכל הראשוני, ואם הוא שכל שמבקש דברים גשמיים, אין לו דרך להימלט מכך שחייו יובילו אותו למימוש דברים אלו.

מתוך כך מבאר הרמח”ל כי זו מטרת נתינת התורה על ידי הקב”ה לעם ישראל. נתינת התורה היא נתינת מושכל ראשון אחר, תיקון לאותו מצב שאי אפשר להיחלץ ממנו.

מושכל ראשון זה של התורה, לא רק שהוא מושכל ראשון של דברים טובים, אלא שהוא בא ממקום גבוה מהעולם שלנו – הוא בא ממקום שהוא מעבר להשגת האדם בתוך העולם הזה.

זוהי תוספת חשובה שהוסיף הרמח”ל, משום שהעולם שלנו כל כך חזק במשיכתו אחר התפיסות הגשמיות הרגילות של האנושות עד שאי אפשר להיחלץ ממנו גם אם האדם מחליט לעשות רק דברים טובים. העולם והמשיכה לרע המוטבעים בעולם מיסודו חזקים כל כך, שרק חכמה הבאה ממקום גבוה יותר, רק חכמה שנחצבה מעולם עליון, היא זו שיכולה לתקן אותנו. התיקון צריך להיות בהארה מלמעלה, ולא רק כשינוי למטה.

על תפילין של ראש כותב הרמב”ן בפרשת בא, כי הן ‘ראשית המחשבה’, ראשית המחשבה היא המושכל הראשון של האדם. תפקידן של התפילין לגרום לאדם להתבונן בעולם באופן של ‘שכר ועונש’, ייחוד ה’, רצון ה’, ושאר תפיסות השייכות לקדושה ולעבודת ה’. אך המקום ממנו מושפעת מחשבה זו הוא על ידי מצווה המגיעה מלמעלה – תפילין של ראש.

זהו האופן בו האדם מסוגל לשנות את המושכל הראשון שלו, מה שלוכד אותו ברשת שאי אפשר לצאת ממנה. “שכל מושפע” – תורה או תפילין של ראש – אלו הדברים המופיעים מלמעלה אשר בכוחם לשנות את האדם. אך לא על יד החלטה בחירית, לזו אין כוח לחלץ את האדם מהרשת של העולם.

“הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ”.

הבחירה היא של האדם בעולם שלמטה, אך מושא הבחירה הוא נתינה של הקב”ה כדבר שבא מלמעלה. הבחירה היא לא בדבר שהאדם משיג בשכלו, אלא בדבר שהקב”ה נותן לו. זו בחירה בדבר גבוה המושפע מעולם עליון.

הדברים הבאים מלמעלה הם המושכל הראשון של היהודי – הוא חי למעלה, ולא על יד בחירה מתוך העולם שמתנהל כולו על פי החכמה הרעה. הבחירה בדבר שהוא ‘למעלה’, נעשית על ידי בחירה בתורה, על ידי מתן תורה.

על הגמרא (שבת, ל”א, א’) המביאה כי בשעה שמכניסין אדם לדין שואלים אותו: “קבעת עיתים לתורה?” מבאר רש”י:  “קבעת עיתים –  לפי שאדם צריך להתעסק בדרך ארץ שאם אין דרך ארץ אין תורה, הוצרך לקבוע עיתים לתורה דבר קצוב שלא יימשך כל היום לדרך ארץ:”

מצד אחד רש”י מדגיש כי על האדם להתעסק בדרך ארץ משום שאם אין דרך ארץ אין תורה. אך מכיוון שה’דרך ארץ’ נעשית במקום הטבעי בו נמצאת החכמה – המושכל הראשון, על האדם לקבוע עיתים לתורה, מה שייתן לו מושכל ראשון של תורה.

אך נתבונן, אם החשש הוא שהעיסוק במלאכה ישטוף את האדם ועל כן נצרכת קביעת העיתים לתורה, מדוע שלא ייעשה הפוך, שהמלאכה וה’דרך ארץ’ יהיו תחת קביעת העיתים, וכך לא ישתלטו על כל היום של האדם?

התשובה היא כי ‘החכמה תחיה את בעליה’, זהו דבר המתקיים גם כשהחכמה היא שלילית. החכמה היא זו שמוליכה את האדם בנתיבות החיים ובכל משעוליהם. החכמה תחיה, ולא מעשה הלימוד. היא עצמה, כתפיסה ראשונה, פועלת ומחיה את האדם בחייו.

הדרך לצאת מהחכמה הרעה אינה יכולה להיעשות על ידי החלטה ויישור הדרך מתוך העולם – קביעת עיתים לדרך ארץ. הדבר חייב להיעשות על ידי בחירה במשהו מלמעלה – קביעת עיתים לתורה.

לדברי הרמח”ל, זהו הדבר שקיבלנו במתן תורה, את הבחירה בדבר עליון, מה שמעניק לנו את האפשרות לצאת מתוך ההבל של זה העולם. התורה נותנת לנו ‘מושכל ראשון’ שבא מלמעלה, בכוחו להשפיע על כל מקום בחיינו. וכך עלינו לדאוג כי חכמה זו תשלח שורשים אשר יפרשו את כל אורותינו, אל לנו להשאירה במצב גולמי אלא לפרש את כל חיינו לאורה. להביט על העולם מתוך מבטה של התורה ושל הקדושה.

הבחירה בדבר שהוא מעבר אלינו היא יסוד בתורה. בחירה מתוך העולם, גם אם היא בחירה בטוב, אין בכוחה לשנות את האדם. רק בחירה בתורה ובמצוות בכוחה לשנות את האדם ואת העולם.

כאשר נשאל המשגיח אודות שיטה פסיכולוגית ידועה אשר במרכזה עומדת הבחירה של האדם והיכולת לקחת על חייו אחריות מכוח בחירותיו, הוא נזעק שאין זו דרך התורה. הבחירה של היהודי היא רק בחירה במצוות ה’.

דבריו הם עמוקים מאד, ולוקח זמן לעמוד על דעתו. בחירה בתוך החיים האנושיים אין בכוחה לשנות את האדם באופן יסודי, לעומת זאת, רק בחירה במצוות ה’ אשר מקורן מגבוה ומעולם עליון, בכוחה לחולל שינוי אצל האדם.

התורה הינה מרכזית בחיים עד כדי כך שבשמעם את דברות ה’ פרחה נשמתם של ישראל – נדחק רצונם מפני רצון ה’. החכמה תחיה את בעליה, בכוח התורה להחיות את כל פרטי החיים של האדם, להשפיע ולשנות הכל באופן מהותי ויסודי.

כך, אדם שחי במושכל ראשון של קדושה חי בעולם אחר, כל חייו שונים ומושפעים מקדושה זו.

המשגיח סיפר כי הכיר אישה אשר לא היה ניתן לדבר על ידה לשון הרע, משום שכל פעם שדיברו על מאן דהו היא שאלה – כיצד ניתן לעזור לאדם זה? היא חיה בצורה כל כך שונה מהעולם הרגיל, כי בעוד שהמושכל הראשון של העולם הוא להשפיל את האחר, המושכל הראשון שלה היה ‘נושא בעול עם חברו’, תפיסה כזו יוצרת רשת אשר דוחה את כל הרע.

זו העבודה לקראת חג שבועות, לקבוע עיתים לתורה במובן של קביעת הקדושה בתוך החיים שלנו. לבחור בתורה ובקדושה באופן שבו כל החיים יושפעו מכך.

עוד שיעורים בנושא

29/05/2024

כ"א אייר תשפ"ד

התפיסה הגורסת כי ההנאה מלימוד תורה היא הסיבה ללימוד תורה,…

23/05/2024

י"ד אייר תשפ"ד

כיום המקום של האדם מועצם מאד, הוא נוכח מאד כדבר…

24/10/2023

במבט ראשון ענין מצווה ועושה מעורר אצל האדם קושי וריחוק,…