מהלך חדש בהגדה של פסח
בימים אלו של חווית יציאת מצרים מוטל עלינו להעמיק בתוכן סיפור יציאת מצרים.
בקריאת הפסוקים המתארים את מהלך יציאת מצרים ניצבת תמיהה גדולה.
לאחר שמשה רבנו מתווכח כביכול עם הקב”ה האם ישראל יאמינו ומשה רבנו בהשגתו סבר שאין סיכוי שיאמינו לדבריו אחרי שיעבוד קשה כל כך ובכל אופן הקב”ה אומר שהם יאמינו וכך היה, מתבקש שכעת עם ישראל מוכן ליציאה כי הם האמינו כנגד כל הסיכויים.
אך בפסוקים מתואר שמהשלב הזה ואילך הכל הופך לקשה הרבה יותר עד שמשה רבנו אומר ‘ומאז באתי לדבר אל פרעה הרע לעם הזה’ ובסוף כשמשה רבנו מגיע לישראל ‘ולא שמעו אל משה’. עדיין היה צורך בהכבדת השעבוד לפני היציאה, מדוע?
הרמב”ן על הפסוק ‘ולא שמעו אל משה’ אומר שהאמונה שלהם לא נפגמה כמו שהוכח מקודם שהם מאמינים אלא הם היו במצב שהאמונה לא נתנה להם תקווה כאדם שלא יכול לחיות עוד יום אחד מחמת הקושי.
מה התועלת היוצאת מהקושי הזה?
עם ישראל מתכונן ליצירה מחודשת שלהם כעם ה’, לצורך כך מוכרחים להגיע למצב שהמציאות כמו שהיא לא יכולה להמשיך, ומכאן ואילך ההמשך הוא רק הנהגת הקב”ה על רקע זה מגיעים עשרת המכות שסתרו כל תפיסה כיצד מתנהלת אומה, החל משבירת אלוהי מצרים ועד מכת חושך שבו אדם לא יכול לזוז ואין צורת אדם.
המהלך היחיד שישראל הכירו בהתנהלות של אומה היה מצרים וכשסתרו להם את כל נקודות החוזק של מצרים עד צורת אדם הפשוטה מבינים שקיימת התנהלות מעבר לתפיסת האדם ומוטל עליהם להזדהות עם מהלך שהוא מעבר למושגים.
דוגמא מהחיים שלנו: אין לנו יכולת לצייר עולם שמתנהל בלי פוליטיקה כלל, עולם שאין בו שיקולים פוליטיים לא במדינה ולא בעולם התורה הרי אם נעמיק בזה לא נוכל לדמיין שהדברים יכולים להתנהל, על רקע כזה מגיע הגילוי שיש התנהלות מעבר לתפיסה שלנו.
דווקא האמונה שהתגלתה בתוכם יחד עם התפיסה בחוש שאין מהלך מוכר ללכת איתו זה מה שמביא את האפשרות לחיות ברובד שמעבר לתפיסה שלנו.
ציור לזה מהאמונה בתחיית המתים מוטל עלינו להאמין ולהזדהות עם מצב של תחיית המתים בעוד שאין בן אנוש בכל הזמנים שיודע מהו מצב תחיית המתים ‘עין לא ראתה אלוקים זולתך’.
מהלך זה מתבאר היטב בנוסח ההגדה.
“הא לחמא עניא” כל המציאות שלנו היא עניות ושפלות בתקווה לטוב יותר, ולא רק האדם הפרטי אלא ‘כל דכפין’ כולם יחד בעניות מצבנו כיום הוא עניות לעומת מה שאמור להיות בתיקון העולם.
“מה נשתנה” ההגדה כולה מסתובבת סביב המילה “מה” ידוע ש’אדם’ בגימטריא ‘מה’ אדם בצורה של שאלה כלומר החיפוש היכן הוא האדם בתוך כל הסיפור הגדול הזה זה תוכן מילת השאלה שמהדהדת בנוסח ההגדה.
כל ארבעת הקושיות באות על הסתירה הזאת מי אנחנו האם עניים ומושפלים או גדולים ומכובדים והתשובה היא שוודאי לפי מצבנו אנו עניים אבל אנו כעם ה’ מונהגים מעבר למצב הפשוט ולכן אנו נכבדים.
“עבדים היינו וכו’ ויוציאנו וכו’ ואילו לא הוציא” האמת היא שעדיין אנו לא במדרגה מצד עצמנו אלא ‘משועבדים היינו לפרעה ממצרים’ אבל הוא הוציא אותנו ונתן לנו מדרגה לא לפי ערכנו.
“מעשה ברבי אליעזר” סיפור יציאת מצרים צריך לבא על ידי סיפור בפה בדווקא כי כל העניין הוא הוצאה מהסתום לגלוי מה שמונח במח האדם והוא סתום לאחרים מתגלה על ידי סיפור.
“ברוך המקום וכו’ ברוך שנתן תורה וכו'” הקב”ה נתן לנו כלי שבו מתבטא השראת התוכן העליון שאינו לפי ערכנו כלי זה הוא תורה ומצוות.
“כנגד ארבעה בנים וכו’ חכם מה הוא אומר” ‘מה’ כמו שכתבנו הוא ביטוי של אדם, החכם מחפש את האדם בתורה ומצוות ‘מה העדות והחוקים’ וכו’ ועל זה אומרים לו שהמצוות משאירות לנו טעם, יש רושם באדם עצמו על ידי המצוות זה המקום של אדם.
“רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם” חיפוש אדם אצל הרשע הוא במשמעות, איזה תועלת יש לכם מהמצוות, ‘לכם ולא לו’, ומאחר והוא מסתכל רק על התועלת שיכולה לצאת הוא לא תופס את העיקר הזה שהכל הוא מעבר למושגים שלנו והבקשה לתועלת עצמית היא ההיפך הגמור מתוכן יציאת מצרים.
התם מחפש בכלליות “מה זאת” ושאינו יודע לשאול לא מחפש ואנו צריכים לעורר אותו לחיפוש.
“מתחילה עובדי עבודה זרה” מתוך ההסתר הגמור לא היה כלום משם צץ אברהם וממנו יצחק וממנו יעקב שם הייתה התחלה של מציאות שלמה בעולם.
“שומר הבטחתו” הקב”ה שומר דבר שלא ניכר לעין בכלל ומחכה לו מתי יצא לגילוי כמו שכתב הרמב”ם (עבודת כוכבים א, ג) שכמעט קט והעיקר ששתל אברהם נעקר.
“צא ולמד וכו’ אובד אבי וירד מצרימה” הקשר בין הדברים הוא שיעקב היה במקום שהמוחש הכחיש אותו לגמרי אבל עם אותה מציאות בלתי נראית הוא יורד למצרים לבנות אומה.
,ואת ערום ועריה” הגוף עצמו היה קיים אבל בלי הקשר לעליון היה צריך מצוות לקשר את המציאות לדבר עליון.
“ונצעק אל ה'” כאן מתגלה פנימיות הקשר בין ישראל לקב”ה ומכאן מתחיל הגאולה כי זה מעמיד אומה ששייכת לדבר עליון.
“פרישות דרך ארץ” יש דבר עליון שקשור לגוף עצמו זה פרישות דרך ארץ.
“עמלנו אלו הבנים” המציאות הפשוטה לא יכולה להמשיך כך כי אי אפשר ליצור אומה אם כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו זה העמל עבודה לריק אין תקוה נראית לעין שיצא כאן משהו.
“ויוציאנו ה’ אלוקינו” הקב”ה בכבודו ובעצמו מוציא כי אין ענין היציאה לשחרר אותנו מעבדות אלא להחיל עלינו את שם שמים העליון ולכן הוא בכבודו ובעצמו מוציא אותנו.
כמה מעלות טובות למקום עלינו” מעלה הכוונה שזה עליון שיורד לתחתון יש כאן ט”ו מעלות שלא היו שייכים לעולם שבו היו והם קיבלו את זה כחלק יצירתם כעם ה’.
“כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו וכו’ פסח על שום מה וכו'” צריך להגיד את טעם המצוות כי הטעם הוא הצורה איך הדבר מתחבר על ידי שטועמים אותו ועיקר תוכן יציאת מצרים הוא לטעום ולהרגיש את מה שמעבר למושגים שלנו
חייב אדם לראות את עצמו” אין כאן התעוררות מוסרית בלבד אלא מונח כאן כל המהלך שעד עכשיו אנחנו לא במדרגה שבה אנו מונהגים וממילא חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא הוא מונהג היום באותה הנהגה שהיא מעבר למושגים שלו.
