רמב״ן על התורה

תכלית כל לימוד התורה היא גילוי מלכותו יתברך בעולם, על ידי לימוד תורה בעולם, אנו מורידים גילוי עליון אלינו לארץ, הרמב”ן בחיבורו על התורה מוריד אלינו דברים עליונים בהשגתו הנוראה וזהו גילוי מלכות שמים בעולם.

הרמב”ן בהקדמתו לפירושו מתאר את גישתו לפירושו על התורה, “באימה ביראה ברתת בזיע” וכו’, בתיאור זה הוא מלמדנו, כי היראה לגשת לתורה אינה מחמת האפשרות לטעות בה, אלא מחמת היותינו עסוקים ומחדשים בדברים שהם בעצם מעבר להשגתינו ומציאותנו, בשל כך על האדם לגשת בקומה כפופה מול התורה הקדושה.

הרמב”ן הוא מלמדנו חידוש נורא, כאשר אדם כותב חידושים על התורה הוא נוגע כביכול בדברים הנוגעים לבורא עולם בעצמו, בהם הוא לא מבין דבר, ועם כל זאת ניתנה לו האפשרות לכתוב ולחדש פירושים על התורה.

כאשר הרמב”ן מגדיר דבר בשם ‘סתרי תורה’, צפונות התורה וכדו’, אין בכוונתו לומר שאלו סוגיות קשות וחמורות שאנו לא משיגים בהם פתרון, אלא אלו דברים צפונים וטמונים השייכים לבורא עולם בעצמו ואין לנו שום גישה לאותו התחום.

יש הטועים לחשוב כי הכרת צפונות התורה מאפשרת הרחבת אופקים, כלומר הרחבת ראיית המוכר על ידי כלים חדשים, לא כן הדברים, כאשר יש לאדם גדול השגה בצפונות התורה, הוא אינו ‘מבין’ את הפשטות טוב ורחוק יותר, אלא הוא רואה ומבין עולם אחר לגמרי, לפניו נגלים חדרים חדשים לחלוטין.

כאשר אנו ניגשים ללימוד רמב”ן על התורה עלינו לדעת, כי עלינו לדקדק כל מילה בדבריו ולראות דבריו בשלמות, ולא להוציא קטעים נבחרים מדבריו בלבד, אך בד בבד להבין כי אין לנו היכולת לדייקם יותר מידי, כי אם את קליפתם החיצונית בלבד.