אמר המחבר: החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי, אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה. על כן אין התועלת הנלקט מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חדושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו, אלא מעט, אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה.
צריך להבין מה רוצה המחבר ללמדנו בהקדמתו שכל החיבור הם דברים שהאדם כבר יודע, יש כאן יסוד ענק בעבודה שהרמח”ל מלמדנו שהדרך שבה כותבים ספר שמבסס עבודת ה’ הוא בצורה פשוטה, וזאת משום שעבודת ה’ יוצאת לאדם רק מדברים פשוטים, דברים מתוחכמים לא יוצרים עבודת ה’, ולכן אדם יכול ללמוד מהר”ל וכתבי האריז”ל ורמ”ק וכל מיני דברים שהם דברים עליונים ומוחיים אבל עבודת ה’ לא יצא מהם לאדם, כי עבודת ה’ יוצאת מדברים פשוטים, וזה באמת כנגד מה שרוצה האדם מחמת שרצונו הוא באינטליגנציה ודברים מרשימים, אבל כאן המחבר כותב ספר על עבודה ולכן אומר שכותב רק דברים פשוטים כי כך כותבים ספר על עבודה. בוודאי שאפשר ללמוד מהר”ל וכדו’ אבל כל זמן שדברי המהר”ל לא פשוטים אצל האדם זה לא פועל אצלו שום דבר. רק דברים פשוטים יוצרים עבודה.
אבל אם זה פשוט האדם מרגיש שאין לו מה לחשוב, וזו הבעיה, ולכן ההעלם מצוי מאד כי האדם רוצה לחשוב רק על דברים עמוקים אמנם קשה לו לחשוב על דברים פשוטים וממילא לא חושב ומאבד את דרך העבודה שהיא על ידי המחשבה, אולם האופן היחיד שדבר פועל בעבודה הוא כי האדם חושב עליו, חזרה והתמדה.
חזרה והתמדה נדמה לנו שהכוונה שטיפת מוח שהאדם חוזר עליו, אבל זה לא יכול להיות הכוונה כי בהמשך דבריו אומר שצריך עיון ואין דבר יותר הפוך מעיון כמו שטיפת מוח וא”כ חזרה והתמדה זה דבר אחר, והכוונה בזה הוא לחשוב עוד פעם ולא לצטט עוד פעם, וצריך לדעת איך חושבים עוד פעם, אמנם התועלת הגדולה בלחזור לחשוב עוד פעם היא שהדברים האלו הופכים להיות דבר שמנחה את האדם בעבודה, אבל לעולם רק דברים פשוטים עושים את זה, רק מכיון שצריך לחשוב על דברים פשוטים שוב ושוב והאדם מרגיש שאי אפשר לחשוב על דברים פשוטים ממילא שוכח ומתעלם.
